סיפור דרך

יום 1

לאחר כ-9 שעות טיסה נחתנו בשדה התעופה הבינלאומי ב-Johannesburg. שמחנו כש-Jonathan מ-SAMA אסף אותנו משדה התעופה והסיע אותנו לביתו. כך רוככה קצת הנחיתה בארץ חדשה וגם ניתנה לנו ההזדמנות לחוות בפעם הראשונה איך מתנהלים בתנועה שנוסעת בצד הלא נכון של הכביש - זכר לבריטים ששלטו בה עד 1966. Johannesburg הינה עיר מודרנית לחלוטין אך גם בעייתית מאוד. לאור השמועות עליה שמחנו מאוד לצאת ממנה בצורה מסודרת. במהלך הטיול כולו ניסינו לעקוף ערים גדולות. יש לנו מספיק כאלו בבית.

Pretoria, עיר הבירה המרוחקת כ-55 ק"מ, מצטיירת כעיר נעימה עם חוילות ענקיות ויפיפיות וכולן מוקפות במצלמות CCTV, גדרות חשמליות וכלבים זועמים. כלובים של זהב. בביתו של Jonathan שזפנו עינינו לראשונה באופנועים - BMW F800GS ו-BMW R1200GS, נוצצים בגשם הקל שירד. ההתרגשות מתחילה. רכבנו עם האופנועים למלון להעביר את הלילה הראשון.

יום 2

בבוקר התחלנו להעמיס את האופנועים. כל אחד מהם הגיע מזווד עם ארגז על הסבל ושני ארגזים בצידיו, כולם נתיקים ומקוריים של BMW. סידור נוח מאוד להעמסה ולפריקה בבתי מלון ושומר על נקודת כובד נמוכה של האופנוע. קשרנו אוהלים ומזרונים על המושב האחורי כך שנוצרה לנו משענת גב נוחה לשיוטי כביש ארוכים. לאחר מכן התקנו את מכשירי ה-GPS על הכידונים, הטענו להם את המסלולים ויצאנו לדרך.

 

על מנת לקצר את דרכנו ל-"אפריקה האמיתית" עלינו על הכביש המהיר N1 לכיוון מעבר הגבול ל-Botswana. הכביש עצמו רחב, משעמם בנופיו וללא עיקולים כמעט אך נתן לנו הזדמנות להכיר את האופנוע ואת התנהגותו עם המשקל שעליו. בחישוב גס נמצא כי ה-R1200GS, כולל הארגזים והרוכב, מגיע ל-380 ק"ג בקירוב. הנתון הזה לא ממש מפריע לבהמה הזאת להגיע למהירויות בלתי חוקיות בעליל, אך למעט כמה רגעים של שובבות, במשך כל הטיול שמרנו על מהירות שיוט חוקית של כ-120 קמ"ש. מהירות, משקל וחום כביש שלא ממש שמרו על קצב אכילה סביר של הצמיגים הקוביתיים, אך הם היו צריכים להספיק רק לשבועיים.

 

את הלילה בילינו בלודג' שבנוי מאוהל אליו מוצמד חדר מקלחת ושירותים הבנוי מלבנים. לשאלתי אם מותקן בו מזגן נעניתי בחיוך על ידי המארח, תוך שהוא פותח את אחד מהרוכסנים הענקיים של האוהל, כי "מותקן בו המזגן הטוב בעולם". הוא לא טעה. התקלחנו עם פרפרים ענקיים שעפים סביבנו, מהר מאוד באפריקה לומדים לחיות בצוותא עם עולם החרקים.

יום 3

על לוח השעונים של האופנוע מודבקת מדבקה - "Keep Left, Pass Right". צריך לשנן את זה. בזמן לחץ, האופנוע יפנה לאן שתת-ההכרה של הרוכב יפנה אותו, לכן צריך לעשות את הסוויצ' בראש והסלוגן שמרצד מול העיניים עובר שוב ושוב בראש כמו מנטרה. יורדים מהכביש המהיר לכביש N11 ומתקדמים לכיוון Botswana. הנופים מתחילים להיפתח ומתחילה לחלחל לראש המחשבה שאנחנו באמת כרגע על אופנוע. באפריקה. במרחבים.

 

מעבר הגבול עבר חלק ואנחנו ב-Botswana. פתאום המתח יורד, מתחילים להיכנס לקצב של המדינה הזאת, הווה אומר - איטי. יורדים מהכביש המהיר A1 לכביש צדדי יותר A15. מתחילים לראות שמות יישובים מוזרים כמו Maunatlala ,Sefhophe ו-Selebiphikwe. לא ממש מתנגן בקלות על הלשון. מעבירים את הלילה בלודג' מקסים בו המנהלת של המקום, בשם Genesis, מבשלת לנו ארוחת ערב. בתמורה אנחנו מסדרים לה את רשת ה-WiFi ומלמדים אותה לרשום את שמה הייחודי בעברית. לכל אחד כאן יש שם אפריקאי ושם אנגלי. אנגלית היא גם השפה הרשמית השנייה במדינה כך שהתקשורת איתם קלה.

יום 4

עוברים דרך Francistown, העיר השנייה בגודלה ב-Botswana עם מספר תושבים של כ-85,000 איש. אוכלוסיית Botswana כולה הינה כ-1.7 מיליון איש בלבד המתפרסים על שטח של כ-600,000 קמ"ר. 15,000 קמ"ר מתוכם הינם שטחי ביצות ואגמים. ישראל כולה יכולה להיכנס מספר פעמים במדינה הזאת. 27 פעמים אם לדייק.

 

הכבישים ישרים כמעט לגמריי, במרחבים האלו אין שום סיבה לסלול עקלתונים על מנת לאתגר אופנוענים משועממים. המדינה גם שטוחה כמעט לגמרי מבחינת מפת הגבהים שלה והמספר המועט של אנטנות סלולריות המוצבות בה לא נתקלות בקשיים מיוחדים על מנת לספק קשת כיסוי מצויינת. אנו עוצרים לנוח באחד מממפרצי החניה שבכביש. הם פזורים לאורך הכבישים, מסודרים עם שולחן וכיסאות. רכב עוצר בסמוך וממנו יורדת אישה עם חבילות. הרכב מפליג לדרכו ואנו מתבוננים באישה. 100 ק"מ לכל כיוון אין סימן ליישוב. האישה בנונשלנטיות שולפת סולם מאחורי אחד השיחים ומטפסת בעזרתו מעל הגדר שמונעת מחיות מלהיכנס לשטח הכביש. מעמיסה כמה חבילות על ראשה, עוד כמה בכל יד ונעלמת לתוך הסבך. חזרה הביתה מהקניות. אפריקה.

 

לקראת הצהריים אנחנו נכנסים לשמורת הטבע Nata Bird Sanctuary. השמורה בת שטח של כ-230 קמ"ר והיא שטח הרבייה הגדול בעולם למושבות פלמינגו. את הלילה אנחנו מבלים באתר קמפינג מוסדר בתוך השמורה. השטח ישר ונקי, ליד המאהל מבנים מתוחזקים היטב הכוללים שירותים, מקלחות עם מים חמים, עמדת שטיפת כלים וגריל נירוסטה ענק. קפיצה קטנה לעיר הקרובה Nata והגריל כבר צורב לו סטייקים. כאן הם קוראים להם Rump Steak, אצלנו ייקראו להם שייטל ובכל מקרה מדובר בחלק שצמוד לסינטה. בניגוד לארץ, אנחנו צורבים אותם לרמת Well Done. אין צורך לקחת סיכונים מיותרים באפריקה.

יום 5

ממשיכים על כביש A33. באמצע הדרך קבוצת פילים חוצה את הכביש. פעם ראשונה שאנו רואים פילים מסתובבים להם בחופשיות כזאת והמצלמות מתקתקות. התקנתן על הכידון לשליפה מהירה הוכיחה את עצמה. הגענו ל-Pandamatenga ועל פי מפת הכבישים של מישלין אמורה להיות פה תחנת דלק. היא שם אך כמיטב המסורת באפריקה אין בה דלק. "סעו עוד כ-100 ק"מ לעיר הקרובה, יש שם דלק" נאמר לנו. אנחנו רוצים לחצות את הגבול ל-Zimbabwe כאן. עושים חישובי תצרוכת דלק, מחליטים לקחת את הסיכון וממשיכים. מעבר הגבול מעניק לנו רמז עבה למה מצפה לנו - הכביש הסלול נגמר בדיוק מתחת לשער המהווה גבול בין Botswana ל-Zimbabwe. שטרות כסף עוברות לשוטרי הגבול, עודף לא תמיד מוחזר. אפריקה.

 

עולים על דרך עפר המנוקדת בסלעים. אנחנו מתחילים להריח שטח ומתחממים, האופנועים מתחילים לשלם את הדיבידנד של אופנוע דו-שימושי ומראים את יכולתם גם עם משקל של כ-¾ טון. בשבילים האלו הבהמות משייטות מעל השטח, אנחנו עומדים על הרגליות ורוכבים עמוק יותר ויותר לתוך הג'ונגל. חולפים דרך שתי שמורות טבע: Matesi ו-Kazuma Pan. זיקיות בורחות מאיתנו, פילים משמיעים נחרות מרחוק ומבין העצים שומעים קולות לא מוכרים. לאחר כ-70 ק"מ קסומים הזורמים על הרים ווואדיות, בהם ראינו מעט "יישובים" המורכבים מכמה משפחות החיות בביקתות בוץ עם גגות קש, הגענו לכביש A8. כביש חד-נתיבי, תחום בצמחייה גבוהה שמתעקשת לפלוש לתוכו, המוביל אותנו לעיר Victoria Falls.

 

העיר חיה ונושמת תיירות וברגע שנכנסנו לתדלק בתחנת הדלק הקרובה, עטו עלינו. ההרגשה אינה נעימה כלל ולכן נסענו מיד למשרד התיירות במרכז העיר. עם האופנועים היקרים וחליפות הרכיבה אנחנו מושכים הרבה תשומת לב, חשוב על כן להימצא במקום בולט ומרכזי. על פי החווילות שראינו כנראה שהתגוררו בהן בעבר בעלי ממון, אך כיום רוב בתי הפאר הללו מוזנחים ומושכרים. המטבע המקומי איבד כל ערך באינפלציה מטורפת ולאחר שאסף מספר אסטרונומי של אפסים משיכלו להדפיס על שטרות הכסף, כעת המטבע השולט הוא הדולר האמריקאי. שכרנו אחוזה כזאת, האופנועים אוחסנו באחת משלושת החניות הסגורות, קרוב לבריכה ולבית המשרתים ונסענו להתפנק על ארוחת ערב בקזינו המקומי.

יום 6

חציו הראשון של יום זה תוכנן לביקור במפלי ויקטוריה, אשר הינם בין המפלים המרשימים בעולם. המפלים התגלו על ידי הסקוטי David Livingstone ב-1855 שכל כך התרשם מהם ועל כן קרא להם על שם המלכה ויקטוריה. גובה המפלים כ-100 מ', כפול מגובה מפלי הניאגרה ורחבים מאוד - 1.7 ק"מ. בשל הגובה נתזי המים יוצרים ענן נתזים שגובהו 1.6 ק"מ הנראה למרחק של 40 ק"מ מהמפלים. את הרעם שומעים הרבה לפני ההגעה למקום עצמו ומכאן שמו המקומי של הנהר - "העשן הרועם". המפלים ניזונים מנהר ה-Zambezi, הרביעי בגודלו באפריקה שאורכו כ-2,500 ק"מ.  המפלים מהווים נקודת מפגש יחודית בעולם בו ארבעה מדינות שונות נפגשות: Botswana, Zimbabwe, Namibia ו-Zambia.

 

לאחר הביקור במפלים חזרנו ל-"אחוזה שלנו", העמסו את האופנועים ורכבנו על כביש צדדי לאורכו של נהר ה-Chobe, אחד מיובליו של ה-Zambezi. עברנו דרך מעבר הגבול בחזרה ל-Botswana והמשכנו לעיר Kasane. החזרה ל-Botswana חידדה עוד יותר את המנטליות השונה בין המדינות והערכנו מחדש את השקט, השלווה והביטחון ש-Botswana מעניקה לנו.

 

Kasane הינה עיר תיירותית שניזונה מתיירים המעוניינים לתור את שמורת Chobe הענקית שנמצאת בפאתיה. במשרד התיירות המקומי נאמר לנו כי אסור לרכב על אופנועים בשמורה עקב הסכנה של חיות פרא החיות בה. כמובן שלסוב על עקבותינו אינו בא בחשבון לכן נאלצנו להיות יצירתיים. בחור בשם Mist, בעל טנדר טויוטה היילקס, המשמש אותו כרכב ספארי פתוח, הסכים להשכיר לנו את הטנדר. ראו שהבחור קצת נלחץ מההרפתקאה החדשה שהוטלה עליו, אך הוא התחיל להזיז עניניים. תשעת המושבים שמחוברים לארגז הטנדר, כולל כלוב ההתהפכות פורקו, ה-BMW R1200 הועלה (בקושי רב) אחר כבוד לארגז, כלוב ההתהפכות הוחזר למקומו והאופנוע נקשר אליו. שני מושבים הותקנו בארגז למעננו. שכרנו טנדר פתוח נוסף, טויוטה לנד קרוזר, להעמסת שני ה-BMW F800 הנוספים והציוד. הוסכם כי Mist וחבריו יעבירו אותנו את שמורת Chobe תוך פילוג המסע לשני ימי נסיעה כך שנוכל לבלות את הלילה במעמקי השמורה. Mist נסע לסידוריו וקבענו להיפגש למחרת בבוקר. את הלילה העברנו בלודג' יפיפה על גדות ה-Chobe.

יום 7

Mist, כנהוג באפריקה (כמו בעוד מקומות) התקשר רק בסביבות הצהריים, צוהל ושמח על שהצליח להשיג את שתי רצועות הקשירה האחרונות ב-Kasane. השתמשנו בכל הרצועות שהיו לנו ובחבל טיפוס על מנת לקשור את האופנועים והציוד. בסביבות 16:00 יצאנו לדרך כאשר העננים הכבדים כבר התחילו לרעום. את 50 הק"מ הראשונים העברנו בגשם שוטף כאשר אנו ישובים משני צידי האופנוע, על ארגז טנדר פתוח והטיפות מצליפות בפנים בזוית חדה. הטמפרטורה בחוץ הייתה כ-30 מעלות כך לפחות הייבוש לאחר מכן היה מהיר. תקופת הטיול, תחילת אפריל, היא התקופה המומלצת ומאופיינת בחום לא מעיק וגשמים כבדים אך לא ממושכים.

 

שמורת Chobe הינה הפארק הלאומי הראשון שהוקם ב-Botswana והשלישית בגודלה, כ-12,000 קמ"ר. השמורה מכילה מגוון רחב של חיות ובעיקר את אוכלוסיית הפילים הגדולה באפריקה, כ-50,000 ראשים. השמורה מחולקת לארבעה אזורים ובכל אחד מהם מתקיימת מערכת אקולוגית שונה. השבילים הינם בעיקר חוליים ושמחנו שלא היינו צריכים להתמודד איתם, האופנועים הכבדים אינם מככבים בחול העמוק והציוד עליהם רק מוסיף לעומס שעל הרוכב להתמודד איתו.

 

הישיבה הסטטית בארגז אמנם נתנה לנו אפשרות להנות ללא מפריע מהנוף ולצלם אנטילופות למכביר אך גם נתנה אותותיה בגבינו ובישבנינו. לקראת 22:00 Mist כיבה את מנועו המטרטר של ההיילקס לצד אגם יפה. החבר'ה המקומיים מתורגלים היטב ותוך מספר דקות כבר הוקמו האוהלים והאש תחת הפויקה רחשה. את הלילה בילינו תוך הקשבה לקולות הטבע, אף אחד לא העיז לצאת החוצה כשאנחנו ישנים קרוב כל כך למקור מים יחיד במדבר.